סולמות וחבלים

רוצה לבנות בית פרטי ? זה המשחק בשבילך!סולמות וחבלים- 

גירסא מקוצרת (לא כולל בתי משפט)

משחק אתגרי לבונים בית. רק נ' צעדים פשוטים וקלילים ויש לך היתר בנייה ביד!

משך המשחק בגירסא המקוצרת: 3 שנים בלבד. (עלויות למשתתף יקבעו בנפרד)

 בקרוב... סולמות וחבלים לקבלנים. גירסא מקוצרת ומזורזת : רק עשר שנים עד קבלת היתר בנייה. (לא כולל בתי משפט)לפני שתתחיל, בצע את ההוראות שבמשבצת מס' 1. כעת, זרוק את הקוביות והתקדם לפי הסדר.

1. מודד ואדריכל יכינו לך את מפת המגרש ואת תכנית הבית שתרצה. תקבל מהם תיק ובו כל הדרוש לקבלת היתר הבנייה.

2. סע להג"א על מנת לאשר את הממ"ד שתוכנן.

3. הוצא נסח טאבו עדכני.

4. שלם היטל פיתוח בעירייה וגש ליוסי כדי שיחתום על האישור. תבוא בשבוע הבא. יוסי במילואים. רק יוסי חותם על האישור הזה.

5. יופי. אתה מתקדם. שילמת 51,420 ש"ח היטל פיתוח. יוסי יחתום על אישור העירייה הסופי בתנאי שתשלם את חובות הארנונה של דודה שלך. אתה צודק. אין קשר ואתה לא חייב לשלם את זה. מה תעשה, תלך לבית משפט? בבקשה. לך. אתה תזכה. אני רואה שאתה אדם נבון ואתה מבין שלא כדאי להתעכב בגלל 612 ש"ח. שלם ועבור למשבצת הבאה.

6. מסור את התיק שלך לשרה מהוועדה המקומית לתכנון ובניה. המתן חודש. 

7. שמאי הוועדה הכין לך היטל השבחה לתשלום. שלם. אם תרצה לערער על גובה התשלום, שכור שמאי מטעמך שיכין שומה נגדית והמתן חמישה חודשים. אם תרצה לקבל את הפטור מהיטל השבחה שמגיע לך, כזכאי משרד השיכון, עבור לשחק בגירסה המלאה הכוללת שמאים, עורכי דין ובתי משפט.

8. יופי. אתה אדם חכם. שילמת 157,000 ש"ח היטל השבחה. העבר את התיק לאורי מהמנהל. 

9. התיק הגיע למנהל מקרקעי ישראל. יהא עליך לשלם דמי היתר. המתן לא יותר מ-6 חודשים עד לסיום בדיקת התיק וקבלת שובר לתשלום. 

10. חלפו 8 חודשים. שובר התשלום מהמנהל הגיע. שלם אותו וחזור לוועדה.
למה אתה לא רוצה לשלם? כי בחוזה החכירה שלך לא מופיע סעיף לתשלום שכזה? מה הקשר? בחייך. אין מי שלא משלם למנהל. תקרא לזה איך שתרצה. לא השתכנעת? עבור לשחק בגירסה המלאה. (בית משפט, 7 שנים, עורך דין שתפטר, עורך דין שיחפף ועוד...)

11. יופי! אתה יהודי עם שכל. שילמת 90,000 ש"ח דמי היתר. עכשיו עליך להמתין לחתימה על החוזה החדש שלך עם המנהל שכולל בתוכו את הסעיף המחייב אותך לשלם דמי היתר. אחרי החתימה תחזור עם האישור לוועדה המקומית.

12. תבוא אחרי החגים. אתה צודק, זה יום עבודה והחג מתחיל בשבוע הבא. אבל, בן אדם, גם אנחנו צריכים להכין את החג.

13. אנחנו לא עובדים באיסרו חג. למה, אתה עובד באיסרו חג? אה, כן?

14. חלפה חצי שנה, תוקף נסח הטאבו פג. עבור למשבצת 3. 

15. שרה מהוועדה התקשרה. סליחה. בטעות לא גבינו ממך אגרת בנייה. היא שולחת לך שובר לתשלום בדואר. כשיגיע, שלם אותו. היא לא תעכב לך את התיק בגלל זה ותכניס אותו לישיבה הבאה. תודה לך, שרה.

16. שילמת 5,768 ש"ח אגרת בנייה. אתה אזרח הגון. אתה כבר בתור לישיבה הבאה. 

17. נירית, אחות של חברה של גיסתך, עובדת במנהל. היא תדאג להוציא את התיק שלכם ממחלקת תוכניות. יופי! דלג למשבצת 19. רק רגע, לאן התיק עובר?

18. לשרה מהוועדה המקומית נולד במזל טוב בן שלישי. המתן 3 חודשים. 

19. התיק שלך ממתין במחלקת חוזים במנהל.

20. תוקף אישור העירייה שלך פג. הוצא חדש. גש ליוסי.

21. שלם את חובות הארנונה של דודה שלך. כי  בינינו, 1,089 ש"ח זה כלום לעומת בית משפט. תבין אותי, אני ממש לא רוצה לעכב אותך.

22. התיק שלך במחלקת ערעורים במנהל. נירית, גיסתה של אחות של חברה שלך, או אחות של גיסתה של אחותך, יצאה ללימודים.

23. חבר מהצבא הכיר לך את אוחנה, המאכר של המנהל. הוא בודק מה מצב התיק שלך.

24.התיק שלך לא נכנס לדיון בוועדה המקומית.

25. שרה המקסימה חזרה מחופשת לידה. היא התקשרה אליך. בשכונה שלך, אין תוכנית מפורטת. (למה אין? מי צריך להכין אותה?) עליך להגיש לוועדה בקשה להקלה ולפרסם הודעה בעיתון. שרה תסדר לך את זה. אח שלה, הוא הבעלים של המקומון. שלם לה צ'ק לפקודת המקומון והיא כבר תדאג לפרסום. היא תכניס את התיק שלך לישיבה הראשונה מיד אחרי שיעברו 45 ימים.

26. פג תוקפה של מפת המדידה שלך. שלם למודד עבור יציאה נוספת למגרש ועדכון התאריך. שרה תדאג שזה לא יעכב את הבקשה שלך. איזה מאמי.

27. עקב המצב הבטחוני, הוחמרו תקנות ההתגוננות האזרחית. עליך להתאים את המבנה המתוכנן לתקנות החדשות. גש לאדריכל במשבצת 1. שלם עבור תכנית שינויים.

28. שביתה במנהל. המתן חצי שנה.

29. קישרו אותך עם שמנסקי, שהיה פעם בכיר במנהל ומכיר את כולם מבפנים. שמן אותו. הוא בודק איפה התיק שלך. 

30. שביתה כללית במשק.

31. הוועדה בהשתלמות. יצא תקן ליצירת סטנדרט אחיד להגשת תכניות. התקן החדש יכנס לתוקף תוך חודשיים. אל תדאג, זה לא ישפיע עליך. תוך שבוע, גג שבועיים, התיק נכנס לדיון.

32. חלפה עוד חצי שנה. תוקף הנסח שלך פג. חזור למשבצת 3. 

33.שביתה בטאבו. המתן חודשיים.

34. שרה הנפלאה התקשרה. בגלל השינויים של הג"א, נוצרו הפרשים לא ממש משמעותיים בין התכנית החדשה לקודמת. שרה תשלח לך שובר לתשלום ההפרשים באגרת הבנייה. תקפיץ לה את האישור והיא תשחיל דחוף את התיק כבר לישיבה הקרובה, לפני שיכנס התקן החדש, כדי שלא תצטרך להכין שוב את התכניות.

35. יופי. אתה גבר שיודע להזיז דברים. שילמת 789 ש"ח הפרשים באגרת הבנייה.

36. העירייה מארחת את סגן נשיא זמביה, תצטרך להמתין עד שבוע הבא. מה פתאום להמתין? גמרנו עם העירייה, לא? יש בעיה עם האישורים. 

37. קיבלת הודעה מהעירייה שמחלקת ההנדסה לא תאשר התחברות לביוב דרך הרחוב, כמקובל, כיוון שהמגרש קרוב מדי לצנרת המים המרכזית. דוד מההנדסה אישר לך, אבל דוד עבר לבנות גשרים בגאנה וכבר לא עובד בעירייה. ומשה, המחליף שלו, לא מאשר את החיבור הזה. חזור לאדריכל לשינוי תוכניות וסימון ההתחברות לביוב דרך חצר השכנים. חזור לעירייה לאישור תכניות.

38. ותגיע אחרי פסח. פסח עוד שבועיים, אבל אתה רואה שאין כאן אף אחד. גם אנחנו יהודים וצריכים להכין את החג.

39. המימונה. תגיע מחר. המימונה הייתה אתמול? אתה צודק. תגיע מחר.

40. גש ליוסי. כן, כן הוא נמצא היום. יצא רגע להפסקה. חכה כאן. 

41. שמנסקי מצא את התיק. התיק שלך במנהל, במחלקה המשפטית, אצל דני. למה הוא שם? שמנסקי בודק. צריך לשמן שוב את שמנסקי?

42. שביתת עובדי הרשויות.

43. דני מהמחלקה המשפטית במנהל בחופשה. כשיחזור, שמנסקי יטפל בו.

44. עקב השטפונות, העירייה החלה לגבות גם היטל ניקוז כחלק מהיטל הפיתוח. שלם את ההפרש וגש ליוסי. 

45. השתלמות במנהל. אין קבלת קהל. תגיע בשבוע הבא.

46. טיל נפל בחיפה. דבורה, סווטה, ותקווה מהמנהל עזבו את העיר ונסעו לדרום. אין קבלת קהל. דני חזר מהחופשה, אך הוא אינו מקבל קהל. תחזור אחרי המלחמה.

47. שמנסקי הודיע לך שהתיק לא נמצא אצל דני מהמחלקה המשפטית והוא בודק את זה. 

48. 3 השנים שהוקצו למשחק, חלפו מזמן.  בינתיים הזדקנת/התגרשת/התחתנת. בבית גרים יותר/פחות נפשות. תכנית הבית אינה רלוונטית בעבורך. מה תעשה? תחזור למשבצת הראשונה או תמשיך? אתה ממשיך. יופי. אתה בעל בית נחוש הדוחף את המציאות קדימה.

49. התיק שלך הלך לאיבוד במנהל. הגש מחדש.

50. מפאת הזמן שחלף, תוקף כל הבקשה שלך פג. חזור למשבצת 1 והגש בקשה חדשה.

הגעת כבר לשלב 50 ולא קיבלת היתר בנייה? אני מבין. אין לך איפה לגור? אני מצטער לשמוע. שמע, חביבי, שלא יעלו לך רעיונות לראש, כן? אתה לא בעולם השלישי. ידידי, זוהי מדינת חוק! 
תחזור. תחזור למשבצת.

איריס בת יעל

מנוע החיפוש השלם לגידול תינוקות

מה אתן לקטנה לאכול? שאלתי בלבי וניגשתי למנוע החיפוש. בטח אמצא שם רעיון. משהו שיש לי במטבח ולא חשבתי עליו.
"האכלת תינוקות בשנתם הראשונה" בישרה כותרתו של אחד המאמרים ואני נכנסתי אליו בציפייה לטוב. שמו של הכותב שהזדהה בתור: "אבא של עילאי" לא הדליקה אצלי שום נורה, אפילו לא נורית אזהרה מבזבוז זמן. אחרי הכל, גם אם יש לך את משפחת סלאח שבתי בבית, תמיד כדאי לשמור על צניעות ולהיות פתוח ללמוד משהו ממי שמגדל ילד, אפילו הוא ילדו היחיד.
אבא של עילאי מציע לתת לתינוק גזר מבושל. אהה, נכון. יפה.
אבא של עילאי מסביר איך מקלפים גזר, איך מרתיחים מים, איך מבשלים את הגזר. אוקיי. הלאה.
אבא של עילאי מציע להוסיף לגזר טיפ-טיפונת אבל ממש קצת קינמון. אפשר למי הבישול, אפשר אחר כך. לא להוסיף מלח. ואסור, ממש אסור להוסיף לזה סוכר לבן.
עוד כמה שורות ואני מבינה שכל הידע של אבא של עילאי בנושא "האכלת תינוקות בשנתם הראשונה" מסתכם בהכנת הירק הכתום.
גזר כמחית.
גזר כויטמין חי.
גזר כמאחז יד
גזר כאליעזר.
עכשיו חלפו 10 דקות יקרות ואין לי את מי להאשים אלא את עצמי. או אולי את מנוע החיפוש שדחק את ניסיונו של אבא של עילאי למקום הראשון?
אני צריכה לחפש אימא. זה בטח יהיה יותר טוב. דפדפתי הלאה לאורית. רפרוף קל ואני מוצאת את היפוכו של המאמר הקודם. יש לאורית מה להציע. והיא בהחלט יצירתית:
דייסת דוחן, סובין וחוט זעפרן (??)
כוסמת אורגנית מבושלת עם ג'ינג'ר וקארי ירוק. (???)
ולקינוח מיץ מעשב חיטה אורגני (זה באמת שום דבר. קונים חיטה בחנות תבלינים, מגדלים על מצע במטבח, טוחנים ומסננים) ועוגיית כוסמין וסוכר חום.
הווו. אורית, אורית. מה הקפיץ אותך לראש מצעד הפזמונים? הקלקה קטנה על אורית פזורת השיער. "אורית. יועצת לגידול טבעי ומניקה את יותם בן החמש."
אימא של יונק בר המצווה ואבא של מורעל הקרוטן, נכנסו לתוך חלון ההזדמנות העסקית שטומן בחובו הילד הראשון: זמן קצר לאחר לידתו, מרגיש ההורה הטרי רצון לחלוק ואפילו להתפרנס מניסיונו הרחב וכותב ספר ילדים, אתר אינטרנט או ספר הדרכה להורים בנושא "איך לגדל תינוק.". חלון ההזדמנויות הזה נסגר לאחר שנולדים לו ילדים נוספים. רק  אז מבין ההורה שהוא לא מבין כלום בילדים. הגיגיו יישארו ברשת וימשיכו לגנוב דקות פז מאמהות עייפות עוד זמן רב לאחר מכן.
אני מתקשרת לאחותי.

לכבוד יום הנכבה רחב מספידה את ידידה חבלן

נזכור ולא נשכח את חבלן אבו חלל, איש שלום, איש עדין, איש אהוב שנרצח באכזריות ע"י שוטר ציוני שירה בו כאשר ניסה להתפרנס. הוא לא פגע באף אחד. הוא לא היה צריך להיות שם באותו היום. פשוט, הדרך שבה הוא הוביל רכב שאינו שלו, נחסמה ע"י רכב משטרתי שעצר לרוחב הכביש בניגוד לחוקי התנועה. הדבר סיכן את חייו של חבלן והוא נאלץ לבצע עקיפה שגרמה להחלקת הרכב לעבר המדרכה והריגתם של מספר אזרחים שהפריעו לנתיב נסיעתו.
השוטר שחסם את הכביש וגרם בכך למותם של אזרחים חפים מפשע, רץ לעבר חבלן שניסה לעזוב את המקום בשקט. השוטר האלים לא הרפה והתקרב. חבלן שנלחץ מכך שהשוטר נמצא מחוץ לתחנת המשטרה, שלף סכין לא חדה שקיבל מתנה מאביו כשהיה בן שמונה, וניסה להניחה בעדינות בבטנו של השוטר. השוטר, שלא נשקפה לו סכנה כלשהי, שלף את אקדחו ורצח את חבלן על רקע גזעני.
לא נשכח את האיש שסימל עבור כולנו תום, יופי ואצילות.
חבלן נולד בכפר שהוקם לפני אלפי שנים ע"י סבו ודודו של חבלן ב1983. ההשפלה שנאלצו לספוג בני המשפחה כשנאלצו למלא את תביעותיהם לקצבאות הביטוח הלאומי, היתה קשה, אך לא מנעה מהמשפחה הקטנה לגדול. על אף התסכול שגרמה קצבת הנכות, יצא אביו החרוץ של חבלן מדי לילה לעבודתו בהעברת כבשים שאינם שלו את הכביש.
כעבור אלפי שנים של חיים שקטים ומאושרים בכפר, נאלצו הוריו לברוח מהישות הציונית דבר שגרם לנסיגה בהתפתחותו של חבלן הפעוט ובלידתו מחדש במחנה פליטים. כעבור זמן לא רב התייתם חבלן מאימו ואחותו שמתו בנסיבות מקובלות. חבלן היה ילד טוב וחרוץ ועזר רבות בשמירת כבוד המשפחה.
יהי זכרו ברוך.
אוהבת,
החברה רחב לצר,
העולם.

מדינת ישראל נגד הלבנת הון

 פעם היה איזה פרסי שלקח משכנתא מבנק ישראלי וברח עם הכסף לבגדד. זה בוגד!
על מנת להרוג את הצפע בעודו צפעון, ניסח היועץ המשפטי של הבנק נספח שיחסל את הספחת. נוכל אחר לקח הלוואת גישור, ברח עם הכסף לאילת וקנה פיאט פונטו יד שנייה למאהבת. זה נבל!
הבנק יצא למתקפת מנע ושכר עורכי דין נוספים. הללו, בעבודת עט, נייר ומקלדת, הכינו נספחי נשך לכל נוכל.
בינתיים, הפרסי שברח, נתלה בכיכר העיר בגדד והבליין האילתי חזר לאישתו (בלי הפונטו). אבל במכללות ממשיכים לפלוט עוד עורכי דין שממלאים מסדרונות וכותבים נספחים שיקברו תרחישי אימה משפטיים בעודם על הנייר. כשהגענו, אני ובתי ענבר, כדי לפתוח לה חשבון בנק, נדרשנו לחתום שלא נעשה לבנק את כל מה שהעורכי דין שלו חשבו שאנו עלולים לעשות וגם להסכים שהבנק יוכל לעשות לנו כל מה שהעורכי דין שלו יגידו לו לעשות. הסכמנו לזה מיד אז חתמנו כאן וכאן וכאן וכאן. חשבנו שזה נגמר ותיכף מקבלים כרטיס לדויד ברוזה על המצדה רק ללקוחות לאומי, אך טעינו. הפקידה הכניסה את החוברת החתומה לאוגדן מהודר והיידה לנספחים! המדפסת שהייתה לידה, החלה לירות דפים בקצב של מסיבת טראנס ואנחנו (הקטינה והאפוטרופוס) התחלנו לחתום.
ולחתום.
ולחתום.

אני כבר מכירה את זה. בשבילי זה כלום. הספקתי בחיי להיות תובעת (בחמש עותקים) ונתבעת (בעשר). ערבה (בשמונים סעיפים) ונערבת (בחמש מאות). אני חותמת בשמי וגם בשמו על צ'קים ואשראי. אני חותמת בסופר, בבנק ובמכבסה. החתימה שלי כבר מזמן ירדה לפס ייצור המוני.
לא איכפת לי לחתום בתחתיתם של כל חמש מאות עמודי ה- A-4  שנפלטים ברעש של מכונת ירייה ברגע זה ממש. אבל למה לעשות כזה דבר לנערה צעירה שחתימת ידה עדיין בשלבי מחקר ופיתוח? בחייכם! מסכנה!
איש אינו מצפה שתשב אחר הצהריים על כוס אספרסו קטן בגינה ותקרא להנאתך את 800 עמודי המשכנתא שחתמת עליהם. שלא לדבר על האפשרות לקחת לך רגע מול נציגת השירות לפני שאתה חותם על הסכם עם חברת הסלולר. רק הזמן שלוקח לך לחתום על כל זה, גומר לך את האיזי פארק. אז גם לקרוא?

לרגע קל עבר בי הרהור, על מה אני חותמת? שלפתי איזה דף מהערמה ובלי להפסיק לחתום, קראתי. היה כתוב שם שאסור לנו לסייע בכל דרך להלבנת הון והעונש על סיוע כזה הוא מאסר. הודעתי מיד לענבר שאסור לה לסייע בהלבנת הון בשום צורה כדי שלא תכנס לכלא.
היא נבהלה.
הפקידה נחלצה לעזרתנו והסבירה לענבר שאם מישהו מבקש לתת לה כסף להפקדה בחשבון, עליה לסרב כי זה אסור. אבל, היא הוסיפה, לאמא מותר להפקיד לך כסף בחשבון. נשמנו לרווחה. זה היה מרגיע לדעת שאימהות לקטינות יכולות להלבין את הונן אצל בנותיהן. אבל רק הן. כי מאז כניסתו של הנספח החדש, ברור שהלבנת ההון בישראל נספחה למוות.

ואנחנו המשכנו לחתום. האוגדן תפח, הסניף נסגר.
וחתמנו.
וחתמנו.
וחתמנו.
חתמנו עד שבזושבילי הזקן עצר את הכל. מסתבר שהמדפסת שממוקמת ליד הפקידה, משותפת לשתי פקידות ויורה נספחים לשני לקוחות סימולטנית וכך יצא שאני וענבר חתמנו גם על ההלוואה שלוקח ברגעים אלו בזושבילי הזקן שיושב בדלפק שלידנו ובזושבילי הזקן חתם שהוא קטינה שפותחת חשבון בנק. וזה מצחיק כי הוא בכלל לא קורא עברית! צחקקנו זה לזו וזו לזה והחלפנו דפים. ליתר דיוק, לא צחקנו בכלל. הפקידות שלנו צחקקו זו לזו והחליפו דפים. ואנחנו חתמנו שאנו מסכימים שהבנק יעשה לנו מה שהוא רוצה, מתי שנוח לו ואנחנו נשלם על זה ככל שנידרש.
אז בשביל מה כל הנייר הזה? שתי שורות לא יספיקו?

רק 199.99

סקרתי, בדקתי, מיששתי, השוויתי  ובסוף החלטתי ולקחתי את הילד לקנות ילקוט שעולה רק מאה תשעים ותשע נקודה תשעים ותשע ש"ח.
בפתח החנות מוכרים צעירים מאחורי דלפק ילקוטים, קלמרים וציודים.
הילד מסתכל על עשרות הילקוטים.
ייקח לו דקה וחצי לבחור משהו.
המוכר עוטף את פניו בעטיפה חייכנית ופונה אל הילד.
 הילד מרוכז בילקוטים, מתעלם מהמוכר. וכעת הוא מחזיק בידיו שני ילקוטים, סימן שתוך רבע דקה אנחנו בחוץ עם ילקוט.
המוכר פונה לאמא: 
" את יודעת, מי שקונה אצלנו ילקוט, מקבל ערכת ציוד לביה"ס בשווי מאה שקל, חינם"
" באנו לקנות ילקוט, אנו לא זקוקים לערכות ציוד"
"זה בחינם"
 "נו. טוב. תראה לי " .
(בזמן שאמא בולעת פיתיון שיווקי, הילד מחזיק ילקוט בידו, סימן שבחירת הילקוט הסתיימה בהצלחה)
המוכר מוציא קופסא שקופה.
(ובינתיים המוכרת הצעירה עם הילד, משדכת לתיק קלמר תואם.)
"תראה לי, מה יש בערכה הזו? מחברת? דבק?  לזה אתם קוראים מאה שקל? בחיי, לא שווה אפילו עשרים!"
 (המוכרת ממשיכה עם הילד ומהדקת לו יומן ומחברת מאותה הסדרה)
"טוב. החלטנו. אנחנו קונים את הילקוט. תן לי את הערכת ציוד בחינם". 
"קודם צריך לשלם בקופה שבתוך החנות"
(בזמן שנכנסים לחנות, המוכרת מדביקה לילד סדרת מדבקות למחברת)
"אז יש לנו כאן: ילקוט, קלמר, יומן, מחברת, סדרת מדבקות, חוברת צביעה לקיץ ועיתון".
"עיתון? אבל לא קניתי עיתון!."
"גברתי, בעיתון יש שובר שאת צריכה לגזור על מנת שתוכלי לקבל ערכת ציוד בחינם. את רק משלמת את מחיר העיתון, שניים שלושה שקלים ומקבלת ערכה בשווי מאה שקל, לא כדאי?"
"בסדר. שיהיה. צריך לגזור? הנה, בבקשה, עוד ארבעה וחצי שקלים לעיתון, שבעה שקלים למספריים ושבעים שקלים למשחק מחשב. יוצא לנו ארבע מאות חמישים וארבע וחצי שקלים. מזומן. ועכשיו את תתני לי את הערכת ציוד חינם שהבטיחו לי בחוץ?"
"גברתי. השאירי כאן את הפרטים שלך."
"הפרטים שלי? בשביל מה?"
"בשביל שתוכלי לקבל את הערכת ציוד."
"מה זה קשור לפרטים שלי?"
"הערכות ציוד בחינם אזלו. כשיגיעו ערכות חדשות, נתקשר אלייך ואז תבואי לקחת."
"מה? אבל אני בכלל לא גרה כאן! "
"אז מאיפה הגעת לכאן? "
"מה זה חשוב? מפרדס חנה."
"זה רק רבע שעה נסיעה. תבואי לקחת."
"איזה רבע שעה? לקח לי ארבעים דקות להגיע לכאן. "
" מפרדס חנה? לא יכול להיות!"
"בחיי. ועוד למצוא כאן חנייה...  אין לך איזו ערכת ציוד בחינם בשבילי?
"לא. אין. אזל. לא בטוח שיגיעו כאלה לפני החגים."
"אה, חבל..טוב בוא נלך"
"הי, גברת! שכחת את העיתון"
" לא קוראת עיתונים. איפה חניתי? למטה. בוא נרוץ, אנחנו מאחרים"
("שרוני... מישהו שכח כאן ילקוט. שימי במחסן בבקשה.")
 

למכירה רעיונות קיץ

"מחאת רוטשילד".
איזה שם גאוני למחאה סוציאליסטית!
שם ששם בכיס הקטן את כל האירוניה מ"מסיבת התה של בוסטון."
עשרות מטרים של דוכנים ואוהלים לממכר רעיונות.
רעיונות ממוחזרים (באוהל הירוק) ורעיונות קשים לעיכול (בדוכן הטבעונים). רעיונות סטליניסטים אצל הקומוניסטים ורעיונות סטלניים אצל הברסלבים. כמה אוהלים חסרי כיוון עם גיטרה, תינוק או נרגילה וגם כמה פרטים קפיטליסטיים: מוכרות צמידים, בייבי ליס לשיער ועגלת בייגל'ה פרטית, צדים באפילה קהלי שוליים חסרי שידרה רעיונית.

התהלכתי לאט, מהרהרת בלהט הרעיונות ובעליהן וחושבת, מדוע לא חשקה נפשי באף רעיון? האם זה מצביע על כך  שעברתי את הגיל שבו אדם קונה לו רעיון תוך שיטוט?
האם הפך לבי שחוק כל כך ששום רעיון לא מצליח למצוא נתיב אליו? גרוע מכך, זה אפילו לא מייסר אותי!

רגע, מה כתוב כאן?
רעיון שמימי וטהור. רעיון בודד, תלוש מאג'נדה, ללא אוהל הרצאות מאורגן, אפילו פולמוס חברים קטן לא מתגודד סביבו. רעיון בן שורה בודדה נוגע ללבי:
"יסולקו הכינים ממערכת החינוך!"אני מסכימה! מסכימה! רעיון צלול ונקי לאוזניים וגם לאחוריהן!
עכשיו (וגם קודם) אני יכולה לשוב בשלווה אל אוהלי עם מוצר שקניתי.  
קפיטליסטית שכמותי.